בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ נ' צוף יער בנין והשקעות בע"מ ואח'

החלטה

בבקשת התובע לחסיון המסמך

1.התובע תבע את הנתבעים בשל יתרת חוב בחשבונה של הנתבעת 1 אצלו.

יתר הנתבעים נתבעו כמי שערבו לחובותיה של הנתבעת 1 כלפי התובע.

בקשת הרשות להגן שהגישו הנתבעים התקבלה בהסכמה.

2.במסגרת הליך גילוי המסמכים שבין הצדדים ביקש התובע להכיר בחסיונו של מסמך מסוים, שצירף לעיונו של בית המשפט בלבד, משום שלטענתו הוא הוכן במהלך הליכים משפטיים קודמים שהתנהלו בין הצדדים.

הנתבעים התנגדו לבקשת התובע, משום שלא פורט מהו אותו מסמך ולא צורף תצהיר התומך בנימוקי הבקשה.

התובע בתשובתו (סעיף 5) הוסיף, כי המסמך מתייחס להליך כינוס הנכסים ותיק הוצל"פ שהתנהל בין הצדדים.

3.הפסיקה הכירה בחסיונם מפני גילוי של מסמכים שהוכנו לקראת המשפט.

הטעם לכלל זה נעוץ בערך ההגנה על האוטונומיה הנתונה לצד למחלוקת להכין את קווי עמדתו במשפט בלא הפרעה.

מטרת החיסיון היא לאפשר לאדם להכין עצמו למשפט בלא חשש שפרי עמלו לצורכי הכנת עמדתו ייחשף לעיניו של הצד השני.

לסקירת הפסיקה בענין זה, ראו: רע"א 2235/04 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' אלי שירי, 2006, פורסם בנבו, סעיף 13 לפסק הדין.

4.עיינתי במסמך שבמחלוקת.

מסמך זה לא הוכן לקראת הליך משפטי כלשהו.

מדובר במסמך פנימי של התובע, שענינו המלצה לאישור עסקת מכר של מגרש והנימוקים למתן ההמלצה.

ככל הנראה המדובר במגרש ששועבד להבטחת פרעון החוב של הנתבעת 1 לתובע, הנזכר בסעיף 17(ב) לבקשת הרשות להגן.

על פי האמור במסמך ועל פי האמור בתשובת התובע, כאמור לעיל, ההמלצה נדרשה במסגרת כינוס נכסים בתיק הוצל"פ שהתנהל בין הצדדים.

מדובר, אם כן, במסמך שנרשם במסגרת מימוש זכויותיו של התובע, ולא כהכנה לקראת ניהול הליך משפטי כלשהו.

אין הצדקה, לכן, להחיל את החסיון האמור על מסמך זה.

5.אני סבור שיש גם רלבנטיות למסמך, לאור טענות הנתבעים הקשורות לגובה החוב, לאחר מימוש השעבוד על המגרש, כנזכר בסעיף 17 לבקשת הרשות להגן.